אבא ואמא היו שותפים לגידולם וחינוכם של הילדים במוסד וכך כותב אבא בחודש מר חשון תש"ז:

"כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" (מגילה יג' א')

רבים הספרים אשר נכתבו לחקר נפש הילד – כיצד ללמדו ואיך לחנכו אבל עוד לא נחקרה נפשו של הילד הזה אשר בא ממצוקות גלות הרשע – ואתה אינך יודע איך לרפא את ההרוס ולבנותו מחדש, איך להשיב לו את ילדותו הגזולה. המטרה שלנו היא לעצב את נפשו ולחשלה מחדש. לא להשכיח את אשר עבר ולבטלו כאילו לא היה. ההצלחה שלנו תמדד אם נשכיל לתת לו גם לזכור את כור יסוריו ועליהם לבנות את חומת חייו.

זכרון יסורים עלול לעשות את האדם למזלזל בחיים ובכל תפארתם אך הזכרון עשוי גם לרומם את האדם לשיא השלמות ביחוד ניתן הדבר להעשות בנפש הילד אשר עוד נשאר בה הרבה תום וטוהר.

הילדים שלנו עוד מבטיחים לנו להיות דור בריא, דור יסורים וגאולה, דור נושא עלבון ישראל בלבו מול שמש ציון המרפאה המחממת ומנחמת.

ואשרי מי שזכה להסתופף בקרבתם ולקחת חלק בבניינם בניין עם.

"הִנֵּה אָנׂכִי וְהַיְלָדִים אֲשֵר נָתַן לִי ה' לְאׂתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְרָאֵל מֵעִם ה' צְבַאוֹת הַשוֹכֵן בְּהַר צִיּוֹן" (ישעיהו ח' יח')

 בשנת 1981 כותב אל אבא ואמא מכתב חניך לשעבר מן המוסד:

לרחל ויהושע היקרים,

... הגעתי ארצה בראשית 1945 אחר בלהות השואה, כל משפחתי הושמדה שם, טראומה זאת מלווה אותי שנים רבות.  מוסד "עליה" בהדרכתך ובהנהלתך החזיר לילדים אלה את צלם האדם, את האמונה בערכי צדק ויושר לפי תורתם של נביאי ישראל שכה השכלת לשנן לנו ולהחדיר לתודעתינו.

זכורים לי היטב עד עצם היום הזה נתוחי פרקי התנ"ך והפרושים השונים שהובאו על ידך. למרות כי הצלחת לחדור לעומק, ההסברים שניתנו על ידך היו ברורים וקולעים.

משנתך היתה ברמה גבוהה ביותר שלא מצאתי לה סימוכין בכמה אוניברסיטאות.

אין לי כל ספק כי השנים 1945-1948 היוו עבורך את המבחן האמיתי. חניכים היו לך לפני ואחרי התקופה הנ"ל אבל ההתמודדות המשמעותית ביותר היה להחזיר ילדים נרדפי השואה ללא כל בסיס חינוכי לחיים נורמלים... אין לי כל ספק כי הצלחת מעל ומעבר במשימה הכמעט בלתי אפשרית זו.  גם בתקופה הקשה הזו עמדה רחל רעיתך לימינך ועסקה בעניינים היומיומיים הקשים לא פחות שנאמר: "אם אין קמח אין תורה", אני זוכר אותה היטב בעבודתה ורוחש לה חיבה וסימפטיה עד עצם היום הזה...

מ. ב.